המימון המעגלי המסוכן של אנבידיה ו-OpenAI
· יניב פרסלר · ייעוץ AI
באוהיו מוקמת חוות השרתים הגדולה בעולם עבור OpenAI. המימון שלה מבוסס על מודל מעגלי ומסוכן, בו אנבידיה ערבה לחוב שמשמש לקניית השבבים שלה עצמה.
במחוז פייק שבאוהיו, על חורבות מפעל נטוש להעשרת אורניום, מוקמת בימים אלה חוות השרתים הגדולה ביותר בהיסטוריה. מדובר במפלצת תשתיתית של 10 ג'יגה וואט, מתחם שצורך חשמל כמו עשרה כורים גרעיניים שלמים, בתמיכת פרויקט סטארגייט הלאומי.
אבל מאחורי הכותרות הנוצצות מסתתרת ארכיטקטורה פיננסית מסוכנת ביותר שנקראת "מימון מעגלי". בואו נבין איך הגלגל הזה מסתובב.
איך העסקה עובדת?
חברת OpenAI, עם כל ההייפ סביבה, היא עדיין חברה שמפסידה מיליארדי דולרים בשנה. אין לה דירוג אשראי שמאפשר לה לגייס חוב עצמאי כדי לבנות מפלצת כזאת. אז איך בכל זאת סוגרים את העסקה?
כאן נכנסת ענקית השבבים NVIDIA ומעמידה ערבות פיננסית חסרת תקדים של מעל 100 מיליארד דולר לחברת התשתיות SoftBank. סופטבנק לוקחת את הערבות, מגייסת באמצעותה אשראי, בונה את חוות הענק ומשתמשת באותו הכסף בדיוק כדי לקנות חומרה במאות מיליארדי דולרים. ממי היא קונה? מ-NVIDIA, כמובן. OpenAI נכנסת כדיירת הבלעדית למשך 20 שנה.
במילים פשוטות, NVIDIA ערבה לחוב של עצמה. היא מגבה את המימון של הלקוח כדי שהלקוח יקנה ממנה שבבים, וכך היא רושמת הכנסות שיא ומקפיצה את שווי השוק שלה בוול סטריט.
הסיכון הכפול
הבעיה כאן היא כפולה. קודם כל, מודלי ה-AI עדיין לא מייצרים תזרים מזומנים שמצדיק חובות בהיקף כזה. שנית, והכי חשוב, הבטוחות של העסקה פשוט לא הגיוניות.
כמו שהגדיר את זה מנהל השקעות בכיר, לקחת התחייבות שכירות ל-20 שנה כשהבטוחה שלך היא שבבי AI שמתיישנים ומאבדים את ערכם תוך שלוש שנים, זה כמו להנפיק אג"ח שמגובה במחסן של פירות מתקלקלים.
ברגע שחברה מפסידה כמו OpenAI תתקל בקשיי נזילות או האטה בהכנסות, כל המשקל של מיליארדי הדולרים בחובות נופל ישירות על המאזן של NVIDIA.
ואם כל זה לא מספיק, סם אלטמן בדיוק צייץ שהם ב-OpenAI מפתחים שבבים משלהם, בלי NVIDIA. שיהיה לנו בהצלחה.